Call us for more inquiries: 201-580-5085
facebooktwitterlinkedin

Resources

“״איפה אתם עושים את החג?”

שאלה, כביכול, כל כך פשוטה ולגיטימית אך מעוררת כל כך הרבה תחושות במיוחד עבור ישראלים המתגוררים מחוץ לישראל.
תקופת החגים הינה תקופה של שמחה, התרגשות, לבוש חגיגי, מאכלים מיוחדים והתכנסות משפחתית. עם זאת, אנשים רבים חווים בזמן החגים תחושת מתח ולחץ נפשי רב, אכזבה, געגוע, קינאה ובדידות.

מדוע למרות הכל, לישראלים המתגוררים מחוץ למדינת ישראל יש תחושה של עצבות ודכדוך קל?
תקופה החגים הינה תקופה של חשבון נפש, במיוחד בחגי תשרי. תקופה בה מסתיימת שנה אחת ומתחילה חדשה. תקופה בה אנו שואלים את עצמינו מה השגנו בשנה הקודמת ומה אנו מייחלים לעצמינו בשנה הבאה.
כמו-כן זו תקופה שמעוררת בנו זיכרונות ילדות, זיכרונות מאווירת החג בישראל – כולם עסוקים בקניות ובישולים לקראת החג, בקניית מתנות למארחת, בקניית בגדים חגיגיים, מרגישים את אווירת החג באוויר. ובערב החג עצמו, המדינה נעצרת, הכבישים מתרוקנים וכולם יושבים עם המשפחה מסביב לשולחן ונהנים ממאכלים מסורתיים.
לישראלים המתגוררים מחוץ לגבולות ישראל, ללא משפחה רחבה, בתקופת החגים עולים הזיכרונות ועימם מגיעים הגעגועים – הגעגועים הביתה, למשפחה ולהורים, לאווירת החג, לריחות באוויר. גוברת תחושת ה״אין״ ו״מה חסר״ לעומת מה שיש.
בנוסף לכך, גוברת תחושת הבדידות. ישנו הבדל בין המונח ״בדידות״ למונח ״להיות לבד״. ״להיות לבד״ פרושו להיות פיזית רק עם עצמך ללא אדם נוסף. לעומת זאת, ״בדידות״ הינה הרגשה פנימית סובייקטיבית שלא תלויה בסביבה החיצונית, ניתן להרגיש בודד גם כשהינך מוקף באנשים. אנשים החשים בודדים למעשה מרגישים שאין להם נפש קרובה עימה הם יכולים לחלוק אינטימיות ובה הם יכולים לתת אמון, מרגישים כי הקשרים שיש להם אינם מצליחים למלא אותם ברגשות חיוביים, בחום ובטחון.
עבור ילדינו, חגיגת החג היא מעט מורכבת. ישנם ילדים שנולדו מחוץ לגבולות ישראל או שעברו בגיל מאוד צעיר ולכן הם לא זוכרים את אותם זיכרונות ולא חווים את אותם געגועים שאנו, ההורים, חשים. עבור ילדים אלה, אנו, ההורים, מייצרים ובונים את חווית חג, הדרך בה נחגוג את החג יהווה עבורם זיכרון ילדות שישמר והם יפעלו לפיו בחייהם הבוגרים. לכן, הורים רבים חשים שהם צריכים לעשות מאמץ גדול יותר לחגוג את החג כהלכתו על מנת להעביר את המסורת לילדיהם.
עבור ילדים שעברו למדינה חדשה, אחרי שחוו וספגו את אווירת החג בארץ במשך שנים רבות, חשוב לשוחח עימם על רגשותיהם, לברר האם הם עצובים או מדוכדכים, לשאול מה יכול להקל עליהם ולשתפם במה שאתם מרגישים בתקופה זו.

מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם התחושות שמציפים אותנו בתקופת החג?
1. רחוקים מהבית – קרובים למסורת – בישראל אווירת החג מורגשת באוויר וכל התושבים עסוקים בהכנות ובחגיגת החג, לעומת זאת, במדינות רבות אין התייחסות לחגים היהודיים ולכן, אם ההורים חשים כי הם רוצים להנחיל לילדיהם את המסורת ובעצמם לחוש את אווירת החג, עליהם לעשות מאמץ, משמע: להזמין חברים שהם כמו משפחה, לבשל, להכין את הברכות המסורתיות ולקשט את הבית בהתאם. משפחות רבות מדווחות שבארץ הרגישו עומס רגשי ואף סלידה מחגיגית החגים, המסורת והדת, אך עם המעבר למדינה אחרת, הם מוצאים עצמם מתקרבים למסורת ומתעקשים על חגיגת החג וימי השישי.
חשוב לזכור, כי אנו ההורים מהווים מודל עבור ילדינו, ולכן, אם חשוב לנו כי ילדינו יגדלו וישמרו על המסורת היהודית, חשוב שננחיל אותה עבורם כבר מילדותם. לכן, למרות המרחק מהמשפחה, עשו מאמץ לציין את החגים וללמד את ילדכם מה הם מסמלים או מה עומד מאחורי סיפורי החג.
2. שיחת וידאו – נפלאות הטכנולוגיה מאפשרות בשיחת וידאו לצפות בסעודת החג המתרחשת בארץ ולהרגיש שותפים מבלי להיות נוכחים פיזית. לעיתים הפרש השעות בין המדינות מאפשר לצפות בחגיגה המשפחתית בארץ ולאחר מכן להתפנות לחגיגה שלכם. אם הילדים נמצאים בבית, צרפו אותם לצפייה במשפחה ואם לא ניתן, ובכל זאת רצונכם לחבר אותם למשפחה, דאגו שהם יתקשרו לסבא וסבתא לאחל ״חג שמח״.
3. חגגו עם חברים קרובים -תחושה ואווירת חג נוצרת כשמסביב לשולחן יושבים אנשים שנעים לכם בחברתם, שאתם חשים עימם כמו משפחה. עם המגורים במדינה זרה, אנשים נוטים להתקרב לאנשים הדומים להם ולהתקבץ בקהילות, והחברים הקרובים אט אט מהווים תחליף למשפחה. השתדלו שגם לילדכם יהיו חברים בני גילם בערב החג, בכדי שהם יחושו, בדיוק כמוכם, בקרבת אנשים אהובים ורצויים.
4. חגיגות קהילתיות – אם אין לכם עם מי לחגוג, ואינכם רוצים לחגוג לבד, ישנן קהילות יהודיות או ישראליות רבות שעורכות ארוחת חג משותפת. בית חב״ד עורך ארוחות חג ומאפשר לאנשים לשבת ביחד ולא להיות בודדים בחג (ובמקומות רבים גם בימי שישי).
5. רווקים/ות, גרושים ואלמנות/ים – רווקים ורווקות לא אחת מרגישים עומס רגשי ולחץ לפני החג. השאלות האין סופיות של הדודים מתי ימצאו זוגיות ויתמסדו, גרושים שאינם עם הילדים בחג מרגישים ריקנות ותחושת בדידות, אלמנים/אלמנות נזכרים ומרגישים את חסרונו של בן הזוג האהוב. במקרים כאלה, מצאו לכם חברים בסטטוס דומה לכם ותחגגו ביחד. זו יכולה להיות ארוחת ערב קלילה, מפגש של יין ואוכל קל או חגיגת חג כהילכתה, לפי מה שמתאים לכם, העיקר שתחושו שאתם לא לבד.
6. משפחות מאמצות – כולנו זוכרים את התחושה של מעבר למקום חדש, את הבדידות ואת הרצון להיות מוקפים בחברים ומשפחה אהובה, תחושה זו בעיקר מנקרת בחגים. לכן, אם הנכם משפחה ותיקה, פיתחו את ליבכם וביתכם למשפחות חדשות ועזרו להם להתאקלם בצורה הטובה ביותר ולהרגיש נעים בעיקר בתקופת החגים.

Read More… »

“תבקש ממנו ״סליחה״”

ביום הכיפורים אנו עסוקים בבקשת סליחה בין אדם למקום ובין אדם לחברו. עם זאת, אנו מבקשים מילדינו שיבקשו סליחה פעמים רבות ביום יום. מה המשמעות של המילה ״סליחה״ עבור ילדינו? ומה אנו רוצים ללמד בהתעקשות שילדינו יאמרו ״סליחה״ לאחר שפגעו באדם אחר?
ביחסים שבין אדם לחברו לסליחה יש משמעות עמוקה, בקשת סליחה צריכה להיאמר מתוך כוונה רגשית אמיתית הכוללת חרטה על מה שנעשה, למידה של הטעות שנעשתה והבנה כיצד עליי לפעול בעתיד על מנת להימנע מלעשות זאת שוב.

פעוטות יודעים להבחין כשפגעו באחר, הם נבהלים מתגובתו וחוששים מהעונש שעתיד לבוא, אך הם אינם יודעים להכיר באחריותם ולהבין את משמעות הפגיעה שלהם באדם אחר. בסביבות גיל 4-5 מתגבשת ההכרה של פגיעה באדם אחר לצד התפתחות המצפון וההכרה העצמית, אך אין זה אומר שאמירת ״סליחה״ תתקיים באופן טבעי. ילד לומד להגיד סליחה מתוך התנהגות הוריו וסביבתו כלפי אחרים.
הבעיה מתעוררת כאשר אנו מתעקשים עם הילד שיאמר את המילה ״סליחה״ מבלי שהוא מבין, לעיתים, את משמעותה ומבלי שחש חרטה אמיתית.
האם נכון להתעקש שילדינו יאמר את המילה ״סליחה״ מיד לאחר שחבר התלונן כי פגע בו?
התשובה היא ״לא״. למילה ״סליחה״ אין משמעות בפני עצמה, זו מילה, אלו צלילים, זה חסר תוכן אם הילד לא מבין את אחריותו ואת הפגיעה שפגע באחר.לכן לא נתעקש ממספר סיבות:
הראשונה: איננו יודעים אם אכן ילדינו אשם. אנו, לרוב, לא יודעים מי התחיל. יכול להיות שהילד הרים יד אך זו היתה תגובה להצקות שקדמו לכך. ילד שנתבקש להתנצל כאשר הוא יודע שאיננו אשם, מרגיש מתוסכל וכעוס על אי הצדק.
השנייה: נדמה לנו שאם הילד יאמר ״סליחה״ הוא יבין שפגע ברגשותיו של אחר, אך בפועל מה שקורה הוא שהילד אינו תמיד מבין מדוע עליו להתנצל כשהגן על עצמו (במיוחד אם לימדנו אותו להגן על עצמו…) או שהוא כבר יודע שעל ידי אמירת המילה ״סליחה״, שהפכה להיות סתמית, הוא בעצם ״מנקה״ עצמו מאשמה. כך בעצם לא נעשה שום ניסיון לתקן את העוול שנעשה.
השלישית: לעיתים ההורים חוששים איך הם נראים בעיני חבריהם המבוגרים, כשילדם אינו מתנהג כראוי. למשל: לא אחת ההורה מתארח אצל חברים עם ילדים בני אותו הגיל, הילד המארח מתלונן כי ילדנו הרביץ או פגע בו, ואנחנו ממהרים לדרוש מילדנו שיבקש ״סליחה״. אנחנו עושים זאת מבלי לברר מה בדיוק קרה, וזאת מכוון שאנחנו מרגישים אי נוחות ומבוכה מהמצב.אז סתם ביקשנו ממנו להגיד מילה חסרת תוכן כשבעצם אין מאחוריה בדיקה, חרטה או בירור.
הסיבה האחרונה היא שישנם ילדים שאופן היחסים בינם לבין ההורים הוא של מאבק כוח: כל דבר שההורה יבקש – הילד ירצה לעשות אחרת, ירצה לומר את המילה אחרונה. לכן, גם במקרה בו ההורה מבקש מהילד כי יאמר ״סליחה״ לחבר או לאח שפגע בו, הילד לא יסכים. הוא ירצה לתת להורים את הסיפוק שבלראות אותו מתנצל. במקום להיות עסוק ברגשות האחר, הוא עסוק במלחמה עם הוריו. כך שגם אם ייכנע לבסוף, אמירת ״סליחה״ לא תהיה מתוך כוונה אמיתית אלא מתוך כניעה במלחמה.
כיצד ניתן לגרום לילדים שלנו לבקש סליחה מתוך כוונה ומתוך רצון אמיתי לגרום למי שפגעו בו להרגיש טוב יותר?
1. שיקוף – אם ראינו את המתרחש מתחילה, וראינו שצד אחד פגע, הרביץ, חטף צעצוע וכדומה מילד אחר, חשוב מאוד להפנות את תשומת ליבו של הילד הפוגע להתנהגות שלו ולתגובה של הילד הנפגע. לשקף לו למה גרמה ההתנהגות שלו לחברו : ״תסתכל על חבר שלך, איך אתה חושב שהוא מרגיש? למה הוא מרגיש ככה? מה עשית שגרם לו לבכות, לכעוס וכדו׳?״
2. להחזיר את המצב לקדמותו עד כמה שניתן – לאחר שהילד מסתכל על חברו והבין מה עשה שגרם לחברו לכעוס, לבכות או להיעלב, על הילד הפוגע לנסות למצוא פתרון שיקל על התחושות שגרם לחברו ואם ניתן אף להחזיר את המצב לקדמותו ככל הניתן. יש לומר: ״איך אתה חושב שאתה יכול לעזור לחבר שלך? איך אתה יכול לגרום לו להרגיש טוב יותר?״ הבנה זו אינה פשוטה כלל ודורשת מהילד לצאת מראייה אגואיסטית של צרכיו ולראות את צרכיו של חברו במטרה להקל עליו ולשפר את תחושותיו. לעיתים, כשלא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, לדוגמא אם הילד שבר משהו שלא ניתן לתקן, יש לנסות להחזיר את המצב כמה שיותר קרוב לקדמותו, במקרה זה: לנסות להדביק או לקנות חפץ זהה חדש.
3. דוגמא אישית – הורים מהווים מודל לילדיהם בכל תחומי החיים וגם ביכולת לבקש סליחה, ביכולות להודות בטעות ולבקש סליחה מחבר וגם מהילד שלך. הורים רבים חוששים שאם יבקשו סליחה מילדיהם זה יערער את סמכותם, אך אין זה נכון. בהצגת מודל של בקשת סליחה, ההורים מלמדים את ילדיהם מיומנות חברתית חשובה. סליחה היא לא הודאה בכישלון אלא אמירה לגיטימית וטבעית ולקיחת אחריות על מעשיי. אנו נותנים לילד דוגמא אישית בהבנה שטעות היא אנושית וניתן לכפר עליה. כמו-כן, ילדים לא ילמדו לבקש סליחה אם לא יתייחסו אליהם בכבוד. חשוב לציין שכשאתם מתנצלים בפני ילדיכם, אין לעשות זאת מתוך רגשות אשם אלא מתוך הסבר על מה נעשה לא נכון ומה היה ניתן לעשות אחרת. כמו-כן רצוי שההתנצלות תהיה קרובה ככל הניתן למקרה וכך הילד יוכל לעשות את הקישור.
4. כאשר הילד מבקש יותר מידי פעמים סליחה – יש לוודא שבקשת הסליחה לא נובעת מפחד וחשש מתגובת ההורה על התנהגותו או מבעל סמכות אחר שמאיים עליו. ילד צריך לחוש בטוח לטעות, אפילו להתנהג באופן שלילי במכוון ושתהיה לו הזכות לאחר מכן לתקן את התנהגותו על ידי בקשת סליחה וניסיון להקל על האדם שנפגע.
5. השתדלו להימנע מלומר לילדכם בשעת כעס ״אני לא סולח לך״ – ילד צריך לדעת שיש לו אפשרות לתקן את מעשיו.

Read More… »

“אבל הוא התחיל!”

״אמאאאא הוא לקח לי…״למה לקחת לו?״…״תוותר לו הוא קטן״…״היא אחותך אתה צריך לשמור עליה״….נשמע לכם מוכר?

יחסי אחים מלמדים את הילד כישורים חברתיים אותם הוא מיישם אחר- כך עם ילדים בני גילו בגן ובבית הספר. הילד לומד כיצד לחלוק, לשמור על תורות, משא ומתן (תן וקח), שוחד, פתרון בעיות ולהתפייס.

מגיל שנתיים ילד מתחיל לפתח עניין בבני גילו, בתחילה במשחק במקביל ולאחר מכן אט אט רוכש את היכולת לשחק במשותף עם בני גילו. המיומנויות החברתיות מתפתחות כל הזמן ונהיות מורכבות יותר ויותר עם הגיל ולכך דרוש אימון ותירגול רב.
אז מדוע להורים כל כך קשה לשאת את מריבות האחים? מדוע כשהורה שומע את ילדיו מתווכחים הוא מיד מגיע על מנת להפריד ולסיים את הויכוח?
לכך מספר סיבות: הראשונה, רוצים להחזיר את השקט בבית – ההורים לא יכולים לשאת את הרעש של הצעקות והוויכוחים ולכן הם רוצים להפסיקם מיד. השניה, לפני שנולדו הילדים היתה להורים מחשבה הרמונית לגדל ילדים ולבנות משפחה שבה כולם מסתדרים ואוהבים האחד את השנייה. כשהילדים מתווכחים מתנפצת אשליה זו וההורים מרגישים אכזבה וכישלון. שלישית, מריבות הילדים מעוררים זכרונות ילדות של ההורה, כך שאם חווה יחס משפיל ומתעלל, ינסה מיד להפסיק את המריבות ולצאת להגנת ״הקורבן״, מאידך, אם חווה יחסים הרמונים עם אחיו, ירגיש תחושת אכזבה וכישלון כשילדיו רבים. והאחרונה , החשש של ההורה כי ״הכוחות אינם שווים״ ולכן יש להגן על הקטן/החלש/הקורבן.

ילדים יכולים לריב על משחק, על איזו תוכנית יצפו בטלויזיה, לאן יסעו בשבת ועוד ועוד…לא חסר סיבות למריבות. לכל התנהגות יש סיבה או מטרה, אז מהי מטרת הילדים כאשר הם רבים? באופן כללי, ילדים רבים על מנת להשיג משאב עיקרי – תשומת לב מההורים, שזהו צורך קיומי עבור הילדים על מנת להרגיש שייך, אהוב, רצוי ונחוץ.
מה מומלץ לעשות בזמן מריבה בין אחים?
כשההורים מתערבים לרוב זה נעשה כחקירה משטרתית: מי התחיל, מי לקח, מי נגע. אחרי שאספנו ראיות, לקחנו טביעות אצבעות ועדויות, אנחנו מגדילים לעשות ונותנים לילדים גזר דין מזורז, שופטים את המצב וקובעים מי יחזיר למי ומי יתנצל בפני מי. בסוף ה”משפט” הזה, תמיד נשמע מאחד הילדים ש”זה לא פייר” ואכן הילדים צודקים: ברגע שאנחנו נוקטים עמדה לטובת אחד הילדים, יש סיכוי גדול שלא עשינו את זה באופן הוגן כי לא נכחנו בחילופי הדברים, לא שמענו אותם ולא ראינו הכל.
עצם ההתערבות והשיטור הם בעיה שמוכיחה לילד אחד שהוא שוב הקורבן שזקוק להגנה, ולשני ששוב, כמו תמיד, אנחנו כועסים רק עליו. לכן מומלץ לא לנקוט עמדה כשהילדים רבים בינהם. אין הכוונה להתעלם מהילדים או להעמיד פנים שלא שמענו שקראו לנו, אלא לא לנקוט עמדה ולא להכריע מי צודק.
הסבירו לילדכם כי אתם סומכים עליהם שהם יכולים לפתור את הבעיה לבד ולהסתדר זה עם זו. אתם תופתעו לגלות שאם תחזרו על המשפט בכל פעם שמתפתח ויכוח, העוצמה ותדירות המריבות יפחתו ואף הילדים ימצאו את הפתרונות לבד.
באילו מצבים מומלץ להתערב ובאיזה אופן?
1. כשהמריבה הופכת לאלימות (פיזית או מילולית)
כשהמריבה מתפתחת לאלימות, זה המצב בו ההורים נדרשים להתערב. אופן ההתערבות אינו ב בירור מי אשם ומי הרביץ ראשון, חשוב לחזור ולומר: ״אני לא מתערבת במריבות שלכם וסומכת שתצליחו לפתור אותן לבד, אבל אלימות – אני לא מאפשרת בבית!!״ ולהפריד פיזית -אחד למטבח השני לסלון או אחד לחדר שלו והשניה לחדר שלה.
2. כשהילד לא יודע לעמוד על רצונותיו וצרכיו
כאשר אנו רואים שילד אחד לרוב מוותר והשני מנצל את טוב ליבו, או שאחד מתחמן והשני נופל למלכודת. במצבים הללו, כאשר אנו שומעים את הילדים דנים בינם לבין עצמם – אין להתערב בזמן המריבה!!
הילדים שלנו לומדים מיומנויות חברתיות חשובות בסיטואציות הללו – משא ומתן, היכולת לעמוד על שלהם, לשכנע את האחר ועוד. רוב היום הילד נמצא בבית הספר ובגן ואין מי שנחלץ לעזרתו בכל סיטואציה חברתית, לכן חשוב שיתרגל כמה שיותר על מנת שיוכל להתמודד במצבי החיים השונים.
יש לזכור כי בחירת האסטרטגיה לפעולה קשורה גם לאישיותו של הילד, ייתכן והוא ילד שלא אוהב לריב, ילד עדין, ויתכן ורק לנו מהצד נראה שהוא לא משיג את שלו, אך אם נשאל אותו הוא מרגיש נפלא וזו דרך ההתמודדות שלו עם סיטואציות כאלה ודומות להן, ויתכן שיום אחד גם יחליט שאינו מוותר יותר ויבחר להתנהג אחרת. אם לא ניתן לו להתנסות ולחוות הוא לא ילמד ולא ידע לבחור באיזו אסטרטגיה מתאים לו לבחור.
עם זאת, ניתן להתערב וללמד את הילד, ברגיעה, מנותק מהסיטואציה הספציפית שהיתה, כיצד לעמוד על שלו, לא לוותר כל הזמן ובכך לבטל את צרכיו על ידי שיחה, משחק תפקידים, הקראת סיפור שקשור לנושא או אפילו להמציא סיפור משלכם המתאר את אותה סיטואציה שהילד חווה ולשוחח על כך.
3. כשאנו רוצים ללמד את ילדינו כיצד ליישב סכסוכים
ילדינו יחוו לאורך כל חייהם חוסר הסכמה ומריבות עם חברים, בני זוג, קולגה או בוס בעבודה וכו׳. יש לנו הזדמנות נהדרת ללמד את הילדים כבר בגיל צעיר כיצד ליישב סכסוכים וללמד כיישנן אפשרויות שונות ומגוונות לסיים ריב.
אפשר בארוחת הערב, במנותק מהמריבות שהתקיימו אחה״צ או יום לפני כן, להמציא סיפור ולהכניס את ילדיכם לעולמכם. לדוגמא: לספר כי הייתם בעבודה והבוס שלכם ביקש מכם לעשות דבר מה שלא רציתם לעשות, ופה להתייעץ עם הילדים ולשאול אותם מה אתם חושבים שכדאי לעשות? לשמוע את הרעיונות המגוונים שלהם, להוסיף עוד רעיונות משלכם, לחשוב ביחד מה יכול לשמש פתרון טוב ומה פחות ולבסוף לספר איך אתם החלטתם לפתור את הסכסוך (כמובן שבמקרה זה שהמצאתם את הסיפור לצורך תרגול ולימוד, ניתן לשתף בפיתרון שלדעתכם הוא הכי אפקטיבי).
חשוב להעלות מספר פתרונות ובכך להראות לילדים כי ישנן מגוון פתרונות והדברים הם לא ״שחור – לבן״/״הכל או לא כלום״.
לסיכום: מריבות בין אחים הינן הזדמנויות ללמד את ילדינו מיומנויות חברתיות חשובות שישמשו אותם בעתיד כאנשים בוגרים. כאשר ההורים נותנים לילדים להתמודד ולפתור בעיות בעצמם, זה מעלה את תחושת המסוגלות והבטחון העצמי של הילד בעיני עצמו, להתמודד עם מצבים דומים בעתיד.

Read More… »

הסדר כן קובע!!

על פי התיאוריה האדלריאנית לסדר הלידה יש השפעה על אישיות האדם. עוד לפני שהתינוק מתפתח וגדל, מיקום לידתו במשפחה כבר יקבע חלקים משמעותיים באישיותו.
חיזרו חזרה בזמן, כשגיליתם כי את בהריון ובעוד 9 חודשים אתם עומדים להיות הורים בפעם הראשונה…זו הרגשה של אושר עילאי, של בריאה. לתוך תחושות אלו נולד הילד הבכור: כולם מוקסמים מכל שלב בהתפתחותו, מצלמים כל חיוך וכל תנועה. הילדים האחרים נולדים להורים מנוסים יותר, חוששים פחות ולמשפחה שיש בה ילדים (מה שלא קרה לבכור). נציין בכתבה זו כמה תכונות של ילדים המוכתבות מסדר הלידה שלהם. הדברים כלליים ויש לזכור שתמיד יש יוצא מן הכלל וכי מדובר על הרוב ולא על כולם.

הבכור – מטבע היותו ראשון ויחיד, להורים יש הרבה סבלנות, אנרגיה ומשאבים, הכל סובב סביבו. הבכור נולד לעולם של מבוגרים, לכן עיניו נשואות אליהם, מדברים אליו כבוגר והוא מתנהג באחריות ורצינות. בדרך כלל הציפיות של הוריו ממנו מאוד גבוהות והוא מצידו, יהיה ילד שמרצה את רצונות הוריו.
כשהבכור נולד כל האפשרויות פתוחות בפניו, הוא יכול להחליט איזו תכונה מ״שוק התכונות״ הוא רוצה לבחור. לרוב ילך בנורמה ויבחר במקצוע מקובל ויוקרתי בחברה. תכונות נוספות של הבכור: כושר ארגון, אחריות, הישגיות, מצליחן. עם זאת, מכוון שההורים פחות מנוסים וחוששים יותר, הוא יהיה חרד יותר ופחות יעז לעשות דברים.
כשמגיע ילד נוסף למשפחה, הבכור מרגיש בגידה וערעור כס המלכות. הוא לא מבין מה היה חסר להורים, הרי הכל היה כל כך הרמוני כשהיו שלושתם לבד…ומדוע נדרש להם ילד נוסף?
השני/״הסנדביץ׳״/ אמצעי – נולד לתוך משפחה שבה הורים וילד נוסף, ישנו ילד שכבר מכתיב את הקצב המשפחתי. ההורים מנוסים ובטוחים יותר. אם ההורים עסוקים לרוב יפנה לאחיו הבכור ולכן לא מרגיש צורך לרצות אותם.
הבכור, שמקומו מובטח ומעצם היותו עושה הכל לראשונה, תמיד יעורר התפעלות והתרגשות. לעומת זאת, הילד השני צריך להוכיח את ייחודו ואת מקומו במשפחה ולכן הוא יתאמץ להשיג את הבכור ותחרותיות תהיה תכונה בולטת בו. כמו-כן מכוון שחלק מהתכונות כבר ״נלקחו״ על ידי הבכור, על מנת לייחד את עצמו הוא יבחר בתכונות המנוגדות לבכור ולכן הוא נחשב למרדן בבית. מיום לידתו ילד ״הסנדביץ״ ידע לחלוק ולשתף פעולה (מה שלא היה עם הבכור), אדם חברותי.
הילד הצעיר – נולד למשפחה של זוג הורים ושני ילדים. יש הרבה דמויות של מחנכים המספקים את רצונותיו. כמו-כן הוא הקטן והחמוד ולכן גם עשוי להיות המפונק ביותר. ההורים לרוב טוענים כי נתנו לקטן את אותם משאבים שנתנו לבכור, אך מכוון שיש עוד שני אחים המספקים לו משאבים נוספים, נוצרת עבורו מציאות של קבלת ״שירותים״ ו״הטבות״ רבות. לרוב ההורים מבוגרים ועייפים ופחות מעורבים, ולכן שמים לילד פחות גבולות ומאפשרים דברים רבים שלא אפשרו לבכור, לדוגמא: שעת חזרה הביתה ממסיבה, תכניות טלוויזיה שנחשף אליהן, תזונה וכו׳. כמו-כן לרוב ההורים במצב כלכלי טוב יותר ולכן יכולים לספק לצעיר הטבות חומריות שלא התאפשר להם עם הבכור ואפילו לשני (ועל כך לרוב הבכור מתלונן שנים רבות מול הוריו).
הילד הצעיר נולד עם רצון להיות גדול יותר מהאחרים ולכן ניחן בתכונות של תחרותיות והשגיות. לרוב יהיה בעל תכונות של מתיקות, קסם אישי ושובב. מהבכור מצפים שיתנהג בצורה בוגרת ואילו הצעיר מרגיש שהוא יכול לעשות ככל העולה על דעתו.
לרוב, היריבות במשפחה היא בין הבכור לשני, לאור התחושה הפסיכולוגית של הבכור כי השני לקח לו את כס המלכות. הבכור אף רואה בילד השלישי ״נקמה בילד השני״ שגזל את מקומו, ולכן לרוב הבכור והשלישי יחברו לקואליציה נגד הילד השני.
ילד יחיד – מהווה עבור ההורים נס. הוא נולד לעולם של מבוגרים ומקבל תשומת לב מלאה מהוריו. הוא נסיך שאין מערער על מקומו. אין לו צורך להילחם או להתמודד על משאבים של הוריו (כסף, תשומת לב וכו׳) ולרוב יגדל בתחושה שהכל מגיע לו. תחושה זו של ״אני במרכז״ ו״הכל מגיע לי״ עלולה להוות עבורו קושי ביצירת קשרים חברתיים כשיגדל. תכונות בולטות נוספות שעלולות להיות הן תלות וריכוז עצמי.
לסיכום: כל ילד נולד עם טמפרמנט משלו, אך ישנם גורמים נוספים המשפיעים על אישיותו – סדר הלידה הוא אחד מהם ומשמעותי מאוד.

Read More… »

הורות ברילוקיישן

קיץ הינה תקופה של מעברים: מעבר בית ספר, דירה ומדינה, ובשנים האחרונות מנוצל למעבר נוסף – רילוקיישן.
רילוקיישן (re-location), הינו מעבר ממדינת תושבות למדינה אחרת לצורכי עבודה או לימודים לתקופה קצרה או ארוכה. זאת בשונה מהגירה, שבה אוכלוסייה שלמה עוברת ממדינה אחת לאחרת לקביעות.
ישנן סיבות שונות למעבר ממדינת המוצא למדינה אחרת: הצעת עבודה של הבעל/אישה, הזדמנות להקמת עסק, לימודים כסטודנט צעיר או לימודי פוסט דוקטורט, ״בריחה״ מהארץ כתוצאה מבעיות כלכליות/משפחתיות, מעבר בעקבות אהבה ובניית זוגיות, ואפילו חיפוש הרפתקה.

הסיבות למעבר ומשך זמן השהות מכתיב את ההתנהלות, ההתאקלמות והאווירה המשפחתית בבית. לדוגמא: כשהמשפחה ברילוקיישן ממקום העבודה, המשתנים מוגדרים ויציבים ומפחיתים את הלחץ. לעומת זאת, משפחה שעוברת בעקבות ניסיון להקמת עסק פרטי חשופה לטלטלות גדולות יותר ובכך נתונה ללחץ רב.
משך הזמן משפיע גם כן, משפחה שיודעת כי המעבר הוא לתקופה של 2-3 שנים, יחוו צורך להספיק לטייל ולהנות מכל מה שהמקום מציע וירגישו פחות צורך להיטמע ולהשתלב חברתית. לעומת זאת, משפחות שהגיעו לזמן בלתי מוגבל ישקיעו יותר בבניית המעגל החברתי וההשתלבות בקהילה, מאשר בטיולים בתדירות גבוהה.
כל אלו משפיעים גם על אופן ההתאקלמות של הילדים. מעבר למדינה חדשה הינו מצב בו הילד חשוף לשינויים רבים בבת אחת: מעבר בית, אקלים, בית ספר, שפה, תרבות, אוכל ועוד, מה שגורם לתחושה של איבוד שליטה.
הספרות מתייחסת לשנה עד השנתיים הראשונות כשנות משבר מכוון, שזהו מצב המסעיר את המערכת הרגשית שלנו, את מערכות היחסים ואת תחושת הביטחון והערך העצמי. משבר זה יכול לחול על כל אחד מחברי המשפחה: ילדים כמבוגרים. איננו יכולים לנבא כיצד כל אחד יחווה את המעבר והאם יחוש כי המעבר היה עבורו חוויה של ״לידה מחדש״ ופריחה, של משבר זמני או של קושי רגשי- התנהגותי-חברתי המשפיע לזמן ממושך יותר.
כיצד נוכל לסייע לילדינו לצלוח את המעבר בצורה הטובה ביותר?
לפני המעבר:
• הכנה מראש – בהתאם לגיל הילד והתפתחותו, יש לספר ולשתף. מומלץ לתת כמה שיותר אינפורמציה על הבית החדש, האקלים ובית הספר, ולעשות זאת ע״י סיפורים ותמונות של המקום החדש. יש להימנע מתיאור חיובי מידי על מנת לא ליצור אשלייה ואכזבה. יש לציין את האתגרים שהילד עתיד להיחשף אליהם ולנהל שיחה פתוחה על האופן והכלים המוצעים לו לצלוח את האתגרים הללו.
• פרידות – טקסי פרידה הינם תהליך פסיכולוגי חשוב בעיבוד של תהליך שמתחיל ומסתיים. על מנת לאפשר לילד ולסביבתו לעבד את התהליך מבחינה רגשית יש לקיים מסיבות פרידה מכל מסגרת שהיה חלק ממנה: חברים, גן/בית ספר, משפחה. מומלץ שהילד ייתן משהו שמסמל ומזכיר אותו ושיקבל וישמור משהו מהאנשים הקרובים לו. לעיתים חפצים אלה משמשים בהמשך עוגן ומקור להישען עליו כשרוצים להיזכר בקרובים שהופכים לרחוקים פיזית.
• תכולת הבית – אם יש באפשרותכם להביא מכולה, מומלץ להעביר את חדר הילדים כמו שהוא (רהיטים, צעצועים, תמונות) על מנת שהילד ירגיש תחושה מוכרת.
• ילדים עם צרכים מיוחדים – יש להביא אבחונים, סיכומי טיפול או כל מידע שיכול לסייע למסגרת המקבלת לשלב את הילד בצורה הטובה ביותר. יש לתרגם את המידע לאנגלית או לשפת המקום.
אחרי המעבר:
• גבולות וחוקים בבית – גבולות וחוקים נותנים לילד תחושה של בטחון, שהוא יכול להישען על ההורה וכשההורה שם לו גבול הוא בעצם שומר עליו. לכן, במעבר מדינה, כשיש חוסר איזון והילד חווה שינויים רבים בבת אחת, הורים רבים נוטים לחשוב שרצוי להקל על הילד בכך שיגמישו או יוותרו על החוקים שהיו נהוגים בבית קודם לכן. מחשבה זו מוטעית מכוון שהיא מחזקת את תחושת חוסר הביטחון.
• מפגשים חברתיים/הכרות עם הקהילה – עם ההגעה למקום המגורים החדש, כדאי לשאול, להתייעץ ולבדוק האם יש פעילויות בקהילה וכיצד ניתן להשתלב בהם. אם אין, כדאי לייצרם ע״י הזמנה של שכנים או חברים לכיתה של הילדים.
• שמרו על השפה העברית – מתוך ניסיון לעזור לילד ללמוד את שפת המקום במהרה, הורים רבים מוותרים על השפה העברית ומתמקדים בלימוד השפה המקומית. מהר מאוד מתרחש מצב בו הילד שוכח את השפה העברית ובכך מתרחק מההורים ומהקרובים בארץ, שלא תמיד יודעים לשוחח בשפה החדשה שהילד רכש.
• אם הילד מביע כעס ותסכול על העובדה ש”הכריחו״ אותו לעזוב את ישראל ולעבור למדינה חדשה, יש להיות קשובים, אמפתיים לתחושות הילד ולא לנסות מיד לתת לו פתרונות. לעיתים הוא רק רוצה לשתף. כמו-כן, אין לחוש אשמה על ש״בגללכם״ ילדכם עובר את הקשיים הללו. זכרו שגם אם ההתחלה קשה ומאתגרת, בסופו של דבר הילד נחשף לחוויות משמעותיות ומלמדות בחייו. אפשר לציין בפני הילד כי התחושה הינה זמנית ותעבור. זאת ניתן לעשות על ידי כך שמזכירים לילד מצבים בהם הצליח בעבר להתגבר על מכשולים דומים ועל ידי בדיקת מה עזר לו בעבר ומה יכול לסייע לו כעת. כדאי להציע לילד מגוון כלים לפתור את הבעיה (ועדיף שיגיעו מתוך שיחה עם הילד ולא רק מהוריו). הימנעו מלבטל את רגשותיו, מלבכות ליד הילד כשהוא משתף אתכם בקשיים שלו בכדי שלא יחוש בחוסר אונים שלכם,
• עידוד – עודדו את הילד על כל הצלחה שחווה בתחומים שונים: חברתית, אקדמאית, רגשית אך בעיקר עודדו על הדרך שבה נקט ועל הניסיונות שעשה, גם אם התוצאה הסופית לא היתה התוצאה הרצויה.
• ״שיחונת״ – מצאו זמן ביום (ארוחות, אחרי בית הספר, לפני שינה) בה כל אחד מחברי המשפחה משתף בדברים שחווה במהלך היום. ייצרו זמן בו הילדים יחושו שאתם מקשיבים.
• כשהמצב אינו משתפר או אפילו מתדרדר – כשהמצב החברתי, נפשי, אקדמאי של הילד אינו משתפר, יש לפנות לסיוע מקצועי מבית הספר או ע״י איש טיפול פרטי שילווה ויסייע לילד ולכם ההורים, לעבור את התקופה המשברית.

Read More… »

הילד שלי, משקר ???!!!

מדוע ילדים צעירים משקרים?

במהלך הדרכת ההורים, אמא לילדה בת 7 מספרת לי בדמעות: ״התקשרה אליי המורה של ביתי וסיפרה כי היא לא נסעה לטיול היום ושהורידו אותה מהאוטובוס מכוון שלא היתה מוכנה לחגור את חגורת הבטיחות. בכל זמן הטיול הילדה נשארה ולמדה בכיתה אחרת״. כשהילדה חזרה הביתה, האם שאלה: ״איך היה היום?״ והילדה ענתה: ״היה כייף בטיול״. מופתעת שאלה האם: ״היית היום בטיול?״ והיא ענתה: ״כן והיה ממש כייף״. עוד מספרת לי האם: ״במשך 20 דקות אני שואלת ומתחקרת מכל כיוון, והילדה בשלה לא מתביישת ומשקרת לי במצח נחושה״.
זה קורה לכולנו, השלב בו הילד עומד מולנו ומשקר בלי למצמץ. שקר נתפס בעינינו כלא מוסרי, וזה טבעי לחוש נבגדים ומאוכזבים אך לפני שאנו מסיקים כי כשלנו בתפקידנו כהורים חשוב שנדע שזה נורמלי, וכן חשוב להבין מהן הסיבות לכך שילדים צעירים משקרים.

ילדים לומדים מצפייה בהתנהגות שלנו ההורים, והילדים לעיתים רואים אותנו משקרים: ״תגיד שאני לא מרגישה טוב״ כשחברה מתקשרת ואנחנו לא רוצות לשוחח איתה. אומרים לחברים שאנחנו לא יכולים להגיע בערב שישי וממציאים תירוץ שלא היה.. מתלהבים מארוחה של החמות ואחר כך מדברים על זה שהאוכל שלה הולך ומאבד מטעמו…
מצד אחד, אנו מעבירים לילדים מסר שאסור לשקר, מצד שני, הם שומעים אותנו משקרים לא אחת. זהו מסר סותר וייקח זמן עד שהילדים יבינו את משמעות ה”טקט” או “השקר הלבן”.
מהן הסיבות לכך שילדים צעירים משקרים?
1. בכדי להימנע מעונש – הילד מודע לכך שעשה משהוא שלא היה אמור לעשות, או עבר על חוק הבית או החברה. אם אין לילד דרך אחרת להתמודד עם הבעיה, הוא יבחר לשקר בכדי לא להסתבך, להימנע מכך שיכעסו עליו או החשש שיקבל עונש. מספרת לי חברה לילד בן 4, שביקשה מבנה מספר פעמים לא לשחק בכדור בבית. אחרי כמה דקות היא שומעת קול של משהו שנשבר בחדר הילדים, רצה לחדר בבהלה ושואלת את הבן שלה: ״מה קרה? מי שבר את התמונה?״ והוא מסתכל מסביבו ועונה: ״זה לא אני, זה ספיידרמן״ ומצביע על ספיידרמן בתמונה.

2. לקבל תשומת לב – ילדים לעיתים משקרים על מנת לקבל תשומת לב מהסביבה, שאלות, התעסקות בנושא. זה יכול להתבטא בשני אופנים: האחד, כאשר הילד ממציא סיפור על מנת שיתעסקו בו, ישאלו אותו שאלות ואולי אפילו ירחמו עליו: ממציא את הסיבה לכך שלא היה בבית הספר יום לפני. השני, כאשר הילד משקר והמבוגרים בסביבה מגלים כי שיקר ובעקבות כך הם מנהלים איתו שיחות, כועסים עליו וכך מתעסקים בו רבות.

3. בכדי להאדיר את מעמדו החברתי (״הגזמה״) – לעיתים במצבים חברתיים, ילדים ישקרו או יגזימו ויאדירו את עצמם או את הנוגעים בדבר, על מנת להראות טוב יותר, מרשים יותר, בעיני חבריהם. אם זה בגיל צעיר יגידו שאבא שלהם הכי גבוה, חזק, או שוטר. ובגיל מבוגר יותר יספרו כי הצליחו להבקיע 20 גולים במשחק כדורגל וכו׳.
בדרך כלל שקרים של ילדים אינם מהווים בעיה מוסרית, לכן חשוב לא לקחת אותם באופן אישי. הם לא עושים את זה נגדנו אלא בעדם, משמע, ילדים אינם משקרים כדי לפגוע בהוריהם או באחרים, אלא כי הם רוצים להגן על עצמם מפני תוצאות של משהו לא נעים או שיש להם חוסר במיומנות לפתור את מצבם.
כיצד מומלץ להגיב כשהילד משקר?
1. מתפקידנו ההורים לעשות הבחנה בין סוגי השקרים ולוודא שהשקר אינו קשור להתנהגות מסוכנת או לא חוקית. לא על כל שקר צריך להגיב, אתם תחליטו על מה חשוב באמת להגיב וקחו בחשבון את השלב ההתפתחותי של הילד. בגילאי 3-4 שקר הינו שלב התפתחותי נורמלי והילד אינו מבין עדיין את המשמעות השלילית של השקר. בגיל 4-5 ילדים מתקשים להפריד בין דמיון למציאות ובדרך כלל השקר יבוא לידי ביטוי בסיפור שהמציא, בגילאי 6 ילדים מבינים מה המשמעות של שקר, ובאופן פרדוקסלי זהו הישג התפתחותי קוגנטיבי וחברתי חשוב, ההבנה שהמחשבה שלו שונה מהאחר ושהוא יכול לגרום לאחר להאמין במשהו כשהדבר עצמו אינו נכון (נקרא: ״תיאוריית המיינד״ Theory of Mind), בעוד שבגיל 7-12 הילד מבין את משמעות השקר ואת העדר המוסר בשימוש בשקר.

2. כאשר תופסים את הילד משקר:
• עדיף לא להגיב במקום. קחו זמן להירגע, לדבר עם בן/בת זוג או חבר/ה ולחשוב כיצד אתם פועלים. רוב הסיכויים שאם תגיבו מיד תהיו נסערים ופחות אפקטיביים.
• הימנעו מלהטיף ולתת הרצאות – הילד, לרוב בסיטואציה זו, יתנתק ויפסיק להקשיב, לכן מומלץ לדבר בצורה רגועה ותמציתית: ״אם תמשיך לשקר בנושא…התוצאות יהיו…״.

3. תקשורת בין ההורה לילד –
• יש לבדוק מדוע הילד בחר באסטרטגיה של שקר ולא הרגיש בנוח לספר להורים את אשר על ליבו. כמו-כן אם תגיבו בכעס וצעקות, רוב הסיכויים שתגרמו לילד להיסגר ולא לרצות לשתף במה שהתרחש כעת וגם במקרים בעתיד. אתם רוצים לאפשר לילד דלת פתוחה ותקשורת טובה לשתף במה שמפריע לו ובכך למנוע שימוש באסטרטגיה של שקרים בעתיד.
• ללמד את הילד, על ידי נקיטת פעולות, שאם הוא ימשיך לשקר אתם תאלצו לא להאמין לו.
• ציפיות מוגזמות של ההורה גורמות לילד לשקר מכוון שהוא מבין שאינו יכול לעמוד בציפיות הללו וחושש לאכזב את ההורה.
• ככל שנוריד את הלחץ מהילד וניתן לו יותר אחריות על חייו ומטלותיו, כך ירגיש פחות צורך להסתיר

4. לא לטמון לילד פח – אם אתם יודעים שהילד עשה דבר מה שאסרתם עליו, כאשר אתם משוחחים עימו אל תטמנו לו פח ותשאלו אותו שאלות שיתנו לו תחושה שאתם לא יודעים ויגרמו לו לחשוב שהוא יכול לשקר. אם אתם יודעים שהוא עשה דבר מה אסור, פשוט תאמרו לו באופן ישיר.

5. אם הילד נתפס משקר בבית הספר וצוות בית הספר טיפל בכך, אל תתנו לילד עונש נוסף בבית. מומלץ רק לקיים שיחה מאוד ברורה בה אתם מציינים כי הילד נתפס משקר בבית הספר ושההתנהגות הזו לא מקובלת ובפעם הבאה שזה יקרה יהיו לכך תוצאות חמורות יותר.
6. זיכרו שאתם המודל – אם אתם משקרים גם הילדים ישקרו.

7. עודדו את הילד על כך שאמר את האמת ולציין מה השימוש בדברי אמת גורם לכם להרגיש. ״כל הכבוד שאמרת לי את האמת, זה גורם לי לבטוח בך״.
לסיכום, זיכרו כי הילדים לא משקרים לנצח, ברוב המקרים יש לילד סיבה ״טובה״ (מבחינתו) לשקר, גם אם הסיבה נראית לנו שגויה או לא מוצדקת.
אם לא תיקחו את השקרים באופן אישי ותזכרו שהילד פשוט פותר בעיה בצורה לא יעילה, תוכלו בהדרגה ללמד אותו כיצד לפתור בעיות בצורה ישירה.

Read More… »

מזל טוב, הצטרף עוד ילד למשפחה!

לידת ילד שני משמחת מאוד. המשפחה התרחבה, עם זאת, רגשות השמחה מהולים בחשש: כיצד הילד הגדול יקבל הצטרפותו של אח נוסף למשפחה?
עד לידת התינוק החדש, הילד הבכור היה כל עולמכם, קיבל את כל תשומת הלב שלכם, התפעלתם מכל דבר חדש שעשה ופתאום נכנס ילד נוסף, שזקוק לכם באופן אינטנסיבי, לוקח לא מעט מזמנכם ומקבל תשומת לב והתרגשות רבה מכם ומהסביבה.
כיצד ניתן להכין את הילד הבכור להולדת אחיו?

לידת ילד חדש מפירה את האיזון המשפחתי. הילד חש בשינוי ותחושה זו עלולה להשפיע על התנהגותו. בטרם החליט אם השינוי טוב לו או לא, הוא חשבו. האיזון שהיה עד כה מופר בפתאומיות ללא יכולת לשלוט או לשנות. הילד חש רגשות מעורבים: שמחה וחשש, גאווה ותסכול, שנאה ואהבה, קנאה וחברות. תפקידינו כהורים לתת לגיטימציה לרגשות הללו ולאפשר לילד האהוב שלנו להסתגל למצב החדש בדרך הקלה והמהירה ביותר.

לפני לידת התינוק יש להכין את הילד לקראת הלידה. ההחלטה מתי לשתף את הילד הינה אישית. עם זאת, רצוי לא
לספר מוקדם מידי, במיוחד אם הילד הבכור צעיר ותחושת הזמן שלו אינה בשלה.
ההכנה הינה בעצם מתן מידע: ניתן לעשות זאת ע״י הקראת ספרים בנושא, אם נולד תינוק במשפחה או לחברים – הפגישו את ילדכם עם התינוק שיבין מהו רך נולד. כאשר אתם משוחחים עם הילד השתדלו לספר זאת באופן תמציתי ועניני, הימנעו מלצייר תמונה חיובית מידי ולהשתמש במשפטים כמו: ״יהיה לך כייף/יהיה לך חבר חדש/ אתה תאהב אותו״ – עד שהתינוק יהיה באמת חבר עבור הבכור ייקח לפחות שנתיים ואנו יודעים שילד נוסף במשפחה, שדורש לא מעט מזמנינו, זה לא תמיד ״כייף״ לילדים האחרים. עם זאת, היו קשובים לילד בשיחה, תענו על שאלותיו ברגישות ובאמפטיה גם אם הוא מגיב בכעס וחוסר שביעות רצון מהבשורה החדשה.
כשמועד הלידה מתקרב, שתפו אותו בהכנות, בקניית הציוד לתינוק, בסידור החדר. אם התינוק עומד לחלוק את החדר עם הבכור, שתפו אותו בארגון חדרם המשותף.

לאחר לידת התינוק:
1. הימנעו מלקרוא לילד ״אתה הגדול״. הורים רבים חושבים ששימוש במונח ״אתה גדול״ נותן לילד תחושה טובה של גדול, מסוגל, יכול, טוב יותר מ… ובעל זכויות רבות יותר. אך בפועל עם התואר ״בכור״/״גדול״ מגיע סל של מחויבויות שלא תמיד פועלים לטובת הילד, לדוגמא: ״אתה הגדול, תוותר לו״, ״אתה כבר גדול אז תתאפק ותחכה בסבלנות״, ״אתה כבר גדול ויכול ללכת לבד״. לכן, לעיתים קרובות אנו רואים נסיגה בהתנהגותו של הילד הגדול (זוחל, רוצה למצוץ מוצץ ולשתות מבקבוק, מדבר בשפה תינוקית) שרוצה להיות קטן ולקבל את תשומת הלב כפי שהתינוק מקבל. במקרים כאלה “לא שווה לו” להיות גדול.
2. הילד לא בטראומה ואין צורך לפצות אותו. הורים רבים משתמשים במילים ״הוא בטראומה, נולד לו אח חדש״ ולכן מרגישים צורך לפצות אותו במתנות, לתת לו לישון במיטת ההורים וכדו׳. אם תרגישו אשמה ותעבירו מסר של צורך בפיצוי, הילד ירגיש זאת ויאמין שנעשה לו עוול עם לידת אחיו. לכן, שמרו על הכללים והחוקים שהנהגתם בבית לפני הלידה. חוקים וכללים נותנים לילד בטחון ואל תפצו אותו במתנות (גם לא מתנות שהתינוק קנה לו).
3. היו אמפתיים וסובלניים – אם הילד מראה קושי רגשי, בוכה יותר מהרגיל, חסר סבלנות ומתפרץ. זכרו שהוא בתהליך שינוי, שימו גבולות אך מצד שני, היו אמפתיים והיכן שניתן להקל, לחבק ולנשק – עשו זאת.
4. זמן איכות. הילד הגדול נמצא לרוב במסגרת חינוכית בשעות הבוקר, לכן זה הזמן בו אתם יכולים להקדיש את מירב תשומת הלב לתינוק ולעצמכם. כשהילד חוזר מהגן או מבית הספר, תתכננו את סדר היום כך שתהיו פנויים וזמינים לו, לשחק ולדבר איתו, תנו לו להרגיש שהתגעגעתם אליו. בנוסף, לייצר מידי פעם זמן איכות עימו ללא התינוק. היזהרו לא לתת לגדול הרגשה שכשהוא בבית התינוק לא חשוב. עשו אפילו מאמץ לקרב את התינוק לפעילות שלכם עם הבכור/הגדול.
5. חיזקו את בטחונו, תנו לו להרגיש שהוא נחוץ, חשוב ותורם בבית. ילדים אוהבים להרגיש שצריכים אותם. שתפו את הילד שאתם עייפים ומאוד תשמחו אם יוכל לסייע בכך שיהיו לו תפקיד המיוחד רק לו – אחראי מוצץ, חיתול, מרגיע. אם הילד מתנגד – כבדו זאת, ותבקשו ממנו מידי פעם לעזור, כשהבקשה היא נקודתית יש סיכוי שיסכים.
6. עידוד, עידוד, עידוד. מיצאו זמנים שונים ביום בהם אתם מעודדים ע״י מילה טובה פעולות שונות שהילד עושה שקשורות לתינוק אך גם שלא קשורות. למשל: ״אני רואה שאתה משחק כ״כ יפה עם המכוניות וככה אתה נותן לאמא אפשרות קצת לנוח״, ״כשאתה מוצא את המוצץ, את מאוד עוזר לי להרגיע את אחיך ואז אני פנויה״.
7. שימרו על שניהם. הילד הבכור לא תמיד מודע לכוח שיש לו ולפעמים משתמש בו בצורה לא מותאמת במגעו עם התינוק. לעיתים הילד אף חושב שאחיו הוא חבר ורוצה לשחק איתו וזורק עליו כדור. אל תתעלמו מהמעשה אך אל תענישו אותו(גם אם עושה זאת בכוונה כדי להוציא תסכול). תרדו אליו בגובה העיניים ותגידו שהתפקיד שלכם לשמור על הילדים שלכם, ואם משהוא יפגע בו אתם תגנו עליו, לכן ברגע שהוא יפגע בתינוק אתם תצטרכו להרים את התינוק ולהרחיק אותו ממנו.
8. אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להגיב נכונה, שהתנהגות הבכור מקשה מאוד על ההתנהלות בבית, אל תהססו לפנות להדרכה נקודתית שתעזור לכם לעבור את התקופה על הצד הטוב ביותר.
לסיכום, תינוק נוסף זו שמחה גדולה אך גם מצב של שינוי שצריך להיערך לקראתו. עם הכנה נכונה מראש והתייחסות מתאימה, הילד הבכור שלכם יוכל לעבור את השינוי בצורה קלה יותר.

Read More… »

איפה טעינו??

כשהבן המתבגר שלנו משקר!

אחד החששות הגדולים של הורים הוא גיל ההתבגרות של ילדיהם. ההורים רואים בדמיונם את הגרוע מכל – שימוש בסמים, אלכוהול, קיום יחסי מין…
כאשר המתבגר נתפס משקר להוריו, ההורים רואים בכך אישור לחוסר השליטה שיש להם בחייו של המתבגר וחששם רק גובר.
מדוע מתבגרים משקרים להוריהם? ראשית, עלינו להבין מה עובר עליהם כדי להבין כיצד זה בא לידי ביטוי בהתנהגויותיהם:
גיל ההתבגרות הינו שלב הביניים בין הילדות לבגרות ומתחיל כבר בגיל 11. בתקופה זו חווה הילד/ה שינויים רבים תוך תקופה קצרה: שינויים פיזיולוגיים, קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים.

אחת מאבני הדרך המרכזיות בגיל ההתבגרות היא חיפוש אחר זהות עצמית. המתבגר עסוק בשאלות של מי אני? מה אני אוהב? מה אני רוצה להיות? מה אחרים רואים בי? על מנת למצוא את זהותו, המתבגר מתרחק מהוריו, ממקבלי הסמכות, ומתקרב לקבוצת השווים, כלומר, לחבריו. החברים נהפכים להיות כל עולמו של הילד, ובשלב זה הוא מוטרד יותר ממה חושבים עליו החברים מאשר מה יגידו הוריו.
אחת הדרכים של המתבגר לבנות לעצמו עולם משלו, עולם בו ההורה לא מהווה חלק ממנו, היא על ידי שקרים. המתבגר מחזיק במידע, משנה מידע, מגזים או מפחית מאמת המידע ובכך מונע מהוריו גישה למידע הזה, וכך הוא בונה לעצמו עולם נפרד אותו הוא חולק רק עם מי שהוא רוצה. זו הסיבה הראשונה: התרחקות מההורים.
סיבה שנייה היא הצורך והרצון העז להשתייכות לקבוצת השווים (החברים). דבר זה מגביר את הלחץ חברתי. הלחץ החברתי מתרחש כאשר יש קונפליקט בין רצון המתבגר/ת לבין דרישת הסביבה לפעול בצורה מסוימת. ההשפעה החברתית גורמת למתבגר/ת להיכנע ולבצע פעולות שמנוגדות למצפונו והרגליו. אם נשאל הורים, רובם יציינו שהפעם הראשונה שעישנו או שתו שתייה חריפה, היתה בגיל ההתבגרות ״עם החבר׳ה״. לאחר שהמתבגר עשה מעשה המנוגד לערכים שגדל והתחנך עליהם, מעשה שנעשה מתוך לחץ חברתי, הוא יחשוש לספר להוריו את האמת כי אינו רוצה לאכזב אותם או כי יודע שאינם מסוגלים לשמוע את האמת והוא רוצה לחסוך מהם את הכאב והדאגה.
סיבה נוספת לכך שמתבגרים משקרים היא כדי להימנע מעונש. המתבגרים חוששים מסנקציה הורית אם הם ידעו את האמת, לכן פשוט יותר לקחת את הסיכון, לשקר ולקוות שלא יתפסו.
בשונה מילד צעיר, המתבגר מבין היטב את משמעות השקר ומבין כי הוא מתנהג בצורה לא מוסרית. ידיעה זו גורמת להורים למתבגרים לקחת את השקר באופן אישי ואז הם מרגישים נבגדים, מרומים, ובעיקר חוששים. הם אולי חושבים שאם זה מה שגילו, מה עוד הילד מסתיר שהם עוד לא יודעים…
אם נהיה כנים עם עצמינו, נודה שלא אחת ילדינו שומעים אותנו משקרים: ״תגיד לסבתא שהאוכל טעים כדי לא להעליב אותה״, ״תגיד שאני חולה ולא יכולה לענות לטלפון״ ועוד ועוד…עם זאת, אנחנו רוצים לגדל ולחנך ילד מוסרי, שיודע מה המחיר שישלם אם יבחר בשקרים כדרך חיים, ולכן עלינו להתייחס להתנהגות זאת ולא להעלים עין.
כיצד מומלץ להגיב כשהמתבגרים שלנו נתפסים משקרים?
1. ערוץ תקשורת פתוח – מגיל קטן אנו מחנכים את ילדינו לספר לנו הכל ומעבירים את המסר שאנו נהיה שם בשבילם, אך כשהם מתבגרים ומשתפים אותנו בטעויות שעשו אנחנו, לרוב, נלחצים, כועסים ובסופו של דבר מענישים. תגובה כזו מצד ההורה תגרום לילד להיסגר ולא תעודד אותו לשתף את ההורה כשיקלע לבעיה נוספת בעתיד. הילד צריך להרגיש בטוח שהוא יכול להישען על ההורה כשיקלע לכל בעיה שהיא. כל הורה היה מעדיף שביתו תספר לו אם בטעות נכנסה להריון, או אם בנו רכב נהג בלי רישיון ברכב של חבר שלו, ועם כל הרגשות הקשים שהמידע הזה מעורר בנו, נרצה לסייע להם.
2. להימנע מהטפות מוסר – המתבגר שמשקר מבין בדיוק מה עשה ומדוע העדיף לשקר, אין צורך להטיף לו על כך שאסור לשקר. הוא יודע. מעבר לכך, רוב התקשורת עם בני נוער היא קצרה ותמציתית. הם יקשיבו, או שלא, לכמה דקות בודדות של שיחה, לכן מומלץ להיות יעילים, להביע את האכזבה שלכם מהמעשה אך להודות להם ששיתפו אתכם ולציין שאתם סומכים עליהם שבעתיד יעשה בחירות נכונות יותר. הכי חשוב לציין שאתם לא אוהבים את התנהגותם, אך תמיד תאהבו אותם!
3. שיקוף ותוצאות – יש לשקף למתבגר כיצד אתם מרגישים עם העובדה ששיקר לכם, כמה הוא פוגע באנשים בסביבתו ולהסביר שאם ימשיך כך התוצאה תהיה שאתם, וכל אדם שקשור בסיטואציה, לא יוכלו להאמין ולסמוך עליו מה שיגרום לכם לתת לו פחות חופש, ולהטיל ספק בכל אשר יאמר, וכי הוא יצטרך לעבוד קשה יותר כדי להשיג את אמונתכם.
4. השקר וסיבותיו – השתדלו להימנע מלשפוט ונסו לבדוק עם המתבגר מדוע שיקר ולבדוק האם היו דרכים אחרות לפתור את הבעיה מבלי לשקר. בדקו עם עצמכם, האם משהו ביחסים ובהתנהלות שלכם מול ילדכם אינו מאפשר לו לומר את האמת, לדוגמא: הורה נוקשה, הורה ששם הרבה גבולות, שפחות מקבל התנהגות שונה ובכך מאלץ את הילד לשקר כדי לעשות בכל זאת את רצונו.
לסיכום, רוב ההורים משתדלים לחנך את ילדיהם להיות אנשים ישרים ומוסריים. מצד אחד, שקר הוא דרך לפתור מצבים שהאדם חש אי נוחות בהם, מצד שני, היא דרך לא לגיטימית ולא מוסרית. כשמתבגר משקר, התנהגותו משקפת (בחלקה) את היחסים בינו לבין סביבת המבוגרים, והפחתת התנהגות זו תתאפשר רק אם יהיה למתבגר מקום בטוח ותקשורת טובה עם הוריו.

Read More… »

נפרדנו כך…

קיץ מביא עימו שמש, ים, חופש וכייף. מצד שני, הקיץ מהול, אצל רבים מאתנו, בכאב ועצבות – כאב הפרידה.
בכל קיץ, כחלק מההחלטה לגור מחוץ לגבולות ישראל, אנו נאלצים להיפרד מאנשים רבים – חלקם חברים קרובים, חלקם אנשים שהשפיעו על הקהילה ועל חיינו. היכולת להתחבר בכל פעם מחדש עם אנשים חדשים שמגיעים מידי שנה, להתקרב, להרגיש כמו משפחה ואז…. הפרידה כשהם חוזרים לארץ או עוברים למדינה אחרת.
בנוסף לפרידות הכמעט סופיות אלו, מתקיימות פרידות זמניות. משפחות רבות מבקרות את יקיריהן בארץ ועם הפרידה מהם, בחזרה הביתה, הדמעות זולגות והשאלות עולות – מדוע אנחנו מתגוררים בחו״ל? מה אנחנו מרווחים ומה מפסידים מהניתוק הזה? האם זה שווה את זה? שאלות שאנחנו בעצמינו איננו יכולים לענות עליהן… ועכשיו חישבו על ילדכם החווים פרידות כאלה שוב ושוב: חבר טוב עוזב, חבר חדש מגיע, אנחנו מצפים מהם להסתגל לשינויים ולהמשיך הלאה ושוכחים שאם לנו קשה, מה עובר עליהם…

פרידה מוגדרת כהפסקה של קשר רגשי עם אדם משמעותי. יחסים רגשיים קרובים וטובים מהווים מקור שמחה וסיפוק בעוד שפרידה נתפסת כגורם מצוקה משמעותי בחיים. אדם חווה בחייו סוגי פרידות שונים: פרידה מחבר, מבן/בת זוג, ואף מוות של מי שיקר לו. עבור ילדים צעירים, פרידה בבוקר מאמא/אבא הינה פרידה רגשית משמעותית והיא במיוחד קשה כאשר היא נכפית על אחד הצדדים.
לאור העובדה שפרידה היא נושא כאוב, אנשים רבים מעדיפים להתעלם ממנה או לדחות את ההתייחסות לרגע האחרון. לעיתים קרובות אנשים לא יודעים לסיים את הקשר בצורה תהליכית והולמת ובמקום זאת הם מנתקים את הקשר באופן פתאומי.
כיצד ניתן לסייע לילדינו (וגם לנו) להתמודד עם פרידות במעבר למדינה חדשה ו/או כשחבר עובר למדינה אחרת?
להורה יש תפקיד חשוב ואחריות בתיווך תהליך הפרידה עבור ילדיו על מנת שיבין כיצד תהליך מתחיל ומסתיים וגם בכדי שיגדל להיות מבוגר היודע להתמודד עם פרידות, לכן מומלץ:
1. הכנה מראש – יש להכין את הילד לקראת המעבר שלו או של חברו, ולשתף בתהליך בהתאם לגיל ההתפתחותי. לילד צעיר ניתן לספר את הסיבה האמיתית למעבר (תפקיד חדש, יוזמה עסקית, חוויה וכו׳) לא יותר מחודש-חודש וחצי לפני המעבר, בעוד שלילד מתבגר אפשר לספר כמה חודשים מראש, ואף לשתף אותו בהתלבטויות לגבי המעבר, זאת על מנת שתוכלו להתחשב בצרכיו. חשוב לזכור שבסופו של דבר ההחלטה היא של ההורה.
אם ההכנה נעשית מספיק זמן מראש הילד יכול להתכונן נפשית לפרידה ולחוות אותה באופן הדרגתי. עם זאת, שיתוף זמן רב מידי לפני המעבר והפרידה, יכול ליצור לחץ ועומס רגשי עקב תחושת אי הוודאות.
2. לאפשר לילדכם ולכם לבטא את כאב הפרידה – כשהילד משתף אתכם בכאב ואף בוכה, הימנעו מלומר משפט כמו: ״אתה עושה אותי עצובה כשאתה בוכה״ מכוון שהילד חש אחריות כפולה – עליכם ועליו, ובאופן סמוי הוא מבין שאסור לשוחח על פרידות כי זה כואב מידי ליקרים לו (אמא). בכי הוא אנושי, וגם להורה מותר לבכות מול הילד, אך כשההורה בוכה כתגובה לבכי של הילד, הילד עלול להילחץ מאד מהמחשבה שההורה חסר אונים מולו. רמת הלחץ והחרדה בבית לפני המעבר למדינה זרה גבוהה עבור כולם, אך עבור הילד עוד יותר, לכן חשוב לשדר לו שיש הורה יציב וחזק שיתמוך בו בכל אתגר עתידי.
3. כאשר הילד כועס ומאשים אתכם שכפיתם עליו את המעבר – המעבר למדינה חדשה מעורר בנו המבוגרים רגשות מעורבים, ביניהם רגשות אשם שאנו כופים על ילדינו את ההתמודדות עם אתגרים כמו: שפה, תרבות, ניתוק מהמשפחה והחברים, מקום מגורים חדש ועוד. לרוב, ילדים בגיל ההתבגרות יפנו כעס כלפי הוריהם בהחלטה על מעבר למדינה. הימנעו מלהרגיש תחושת אשם, זכרו מדוע מלכתחילה החלטתם על המעבר, ציינו בפני הילד מהם היתרונות שיחווה במעבר וחזקו את חוסנו האישי, הפנימי ואת הביטחון שלכם בו ובהצלחת ההתמודדות שלו במקום החדש.
4. אם לכם, ההורים, קשה רגשית – שתפו את סביבתכם הבוגרת ועימם תוכלו לחשוף את החששות, הפחדים וההתרגשות לקראת המעבר. אתם בהחלט יכולים לבכות, להתחבק ולעבד את הפרידה. לעומת זאת, מול ילדכם שיקלו מה אתם אומרים ואיזה מסר אתם מעבירים.
5. כשהילד שואל: ״האם אוכל לראות את סבא/תא, את החברים?״ – אחד החששות של הילדים זה ניתוק הקשר עם יקיריהם: משפחה וחברים. כיום, בעידן הטכנולוגי, ניתן לשמור על קשר עם האהובים ע״י שיחות סקייפ, שיחות וידאו בטלפון, ואתם אף יכולים לשתף (במידה ואתם יודעים בוודאות) את הילד בביקור עתידי של הקרובים בביתכם החדש או בביקור שלכם בארץ.
עם זאת, חשוב לציין שכולכם תכירו חברים חדשים וזה מרגש ומאתגר כאחד.
6. מסיבות ומתנות פרידה – טקסי פרידה חשובים בכדי לסיים תהליך ולפתוח תהליך חדש באופן נכון. מומלץ לקיים מסיבות פרידה מכל מסגרת שאליה משתייך הילד והשתייכתם אתם, לקבל ולתת מתנות פרידה משמעותיות מהקרובים. מתנות אלו ישמשו לאחר מכן עוגן ומקום להיזכרות. זה יכול להיות אלבום תמונות, חולצה עם הדפס, כרית, תיק וכדומה. עם זאת, הורים רבים מדווחים שריבוי מסיבות גורם להצפה רגשית ולעומס, לכן נסו לתכנן את מסיבות הפרידה כראוי.
7. עודדו ותזכירו לילדכם כי אתם משפחה חזקה ומגובשת ואתם תעברו את התקופה הזו ביחד, ואם אחד מכם יהיה זקוק לעזרה – כולכם תסייעו.
8. בספרות מתייחסים לשנה – שנתיים ראשונות לאחר המעבר כשנות משבר. אם אתם חשים כי ילדיכם עצוב, מתגעגע במיוחד או חווה נסיגה רגשית, חברתית ו/או התנהגותית – אל תהססו לפנות לגורם מקצועי ולקבל כלים לסייע לו להתמודד עם המעבר בצורה הקלה ביותר.

Read More… »

“ילדים, קומו, צריך ללכת לבית ספר!!!״

היא יושבת בקליניקה, אמא ל 3 ילדים ואומרת לי: ״אני כל ערב מבטיחה לעצמי שמחר בבוקר הכל יהיה רגוע, שאעיר את הילדים בזמן, שהם יתארגנו והכל יעבור בשקט ובשלווה. אבל אז מגיע הבוקר ושוב אני מוצאת עצמי צורחת על הילדים שיתארגנו מהר ושאנחנו עומדים לאחר, שמה אותם בבית הספר בדקה האחרונה ומרגישה שעבר כבר חצי יום…אני מותשת עוד לפני שהתחיל יום העבודה שלי ומרגישה רע שצעקתי על הילדים!!״
תחושה זו מוכרת לכם?

יש חשיבות רבה לאופן בו אנו וגם ילדינו מתחילים את היום, המשפיע על מצב הרוח לכל אורכו. כשילדינו נכנסים רגועים ושמחים לבית הספר הם פנויים רגשית להתמודד עם האתגרים שמצפים להם. לעומת זאת, כשהם נכנסים טעונים לאחר ויכוחים, צעקות ומריבות, הם טרודים במחשבות ותחושות של מלחמה, התשה או השפלה ואינם פנויים ללמידה.
כיצד ניתן להתארגן בבוקר בצורה רגועה ונעימה?
1. ניתוח אופן ההתנהלות שלכם בבוקר – לפני שאתם מתחילים לעשות שינוי, ראשית, קחו נייר ועט, כיתבו מהו סדר הפעולות שלכם בבוקר ובאילו מהפעולות אתם חווים קושי. לאחר שרשמתם תוכלו לראות האם הסדר הנוכחי הינו יעיל, ואם לא, חישבו כיצד ניתן לשנותו. לאחר מכן, חישבו כיצד ניתן לשנות או להקל את בפעולת שאתם חווים בהם קושי.
2. התכוננות מראש – הבוקר הוא קצר ולחוץ מכיוון שנדרש לעשות בו פעולות רבות בזמן קצוב. לכן מומלץ לצמצם את המטלות על ידי התארגנות ערב קודם. כלומר: ניתן להכין את הבגדים לכל ילד, להכין חלק מתיק האוכל, להכין את הילקוט ולוודא שהשעורים וכל הציוד הנדרש ליום המחרת נמצא בו. התארגנות מראש מאפשרת לצמצם את מספר המטלות בבוקר, לקיים אותן באופן רגוע ולוודא שלא שכחנו דבר.
3. התעוררו לפני הילדים – על מנת שתהיו רגועים ופנויים לסייע לילדים להתארגן בבוקר, מומלץ להתעורר מוקדם, עוד לפני הילדים, לשתות קפה ברגיעה ואף להתארגן לפניהם וכך תוכלו להעיר אותם בנינוחות ולהתפנות לסייע להם בכל מה שנדרש. נכון, זה אומר שיהיו לכם פחות שעות שינה אך מצד שני, זה ישפר את האווירה בבוקר.
4. מתי להתעורר? – יש לבחון כמה זמן לוקח לכם מהרגע שאתם מתעוררים עד לרגע שאתם יוצאים מהבית ולהוסיף עוד חצי שעה נוספת,למקרים של עיכובים לא צפויים. לרוב נדרש להעיר את הילדים כשעה לפני שעת התחלת בית הספר.
5. מספר שעות שינה – הינן משמעותיות לתפקוד, למצב הרוח של הילד וכמובן לאופן ההתעוררות בבוקר. כשהילד ישן מעט מידי כי הלך לישון מאוחר מידי, הוא חסר סבלנות, עצבני, מחפש אוכל מעורר (מתוק ופחמימות) ולא מרוכז. מומלץ להשכיב לישון תינוקות וילדים לא יאוחר מהשעה 19:30 ולאפשר להם כ- 11שעות שינה ביממה, בעוד שמתבגרים יכולים ללכת לישון מאוחר יותר, לא יאוחר מהשעה 22:45. מחקרים מראים שלילדים של היום, ובמיוחד למתבגרים, חסרות שעות רבות של שינה.
6. העירו את ילדכם בצורה נעימה – לכל ילד יש את סגנון ההתעוררות שלו, ישנם ילדים שהם ״אנשי בוקר״, משכימי קום, המתעוררים בקלות ומיד מתחילים לפעול, בעוד שישנם ילדים שהם ״אנשי לילה״, המתקשים להתעורר מוקדם, לוקח להם זמן לפעול בבוקר ובלילות ערניים במיוחד. לכן, חשוב להכיר את הילד וצרכיו, להעיר ברגיעה, בליטוף, בנשיקה, להסיט לאט את הווילון או להדליק את האור, אולי לשים מוסיקה שהם אוהבים. חישבו עם הילדים ביחד כיצד יהיה להם נעים להתעורר והתחשבו בבקשותיהם המשפט הזה לא ברור לי.
7. סדר פעולות – חשוב שסדר הפעולות בבוקר יהיה קבוע ויחזור על עצמו מידי בוקר, על מנת שיהפוך להיות חלק מהשגרה ובכך ידרוש פחות מאמץ וצורך לתזכר את הילדים מה היא הפעולה הבאה בסדר.
8. עצמאות הילד – לפני שאנו מצפים מהילד שיתארגן בבוקר באופן עצמי, יש לבחון האם הוא מסוגל לבצע כל פעולה באופן עצמאי, או כחלק מרצף פעולות. האם הוא יכול לשמור על טווח קשב ויש לו את הריכוז לבצע את כל הפעולות ללא תזכורות. אם כן – נפלא, ואכן נצפה ממנו שיתארגן בבוקר ללא עזרה. אם הילד מתקשה – אין לצפות ממנו שיתארגן לבד ונסייע לו במה שמתקשה.
9. הבוקר איננו זמן ללמד את הילדים מיומנויות חדשות – אם הילד מתקשה לנעול נעליים או לצחצח שיניים באופן עצמאי, לא נצפה ממנו לעשות כן בבוקר וגם לא נלמד אותו לעשות זאת בזמן לחץ. אז מתי כן? יש ללמד מיומנות חדשה בזמן שאתם רגועים והילד פנוי ללמידה – או בתרגול ברוטינת הערב או למצוא זמן ביום שמקדישים ללמידה של המיומנות.
10. אם הילד מתקשה לזכור את סדר הפעולות – ניתן להכין עם הילד טבלה בכתב או בתמונות (תלוי בגיל הילד), לכתוב את סדר הפעולות, לניילן את הדף, לתלות אותו במקום שנגיש לילד וללמד אותו לאחר כל פעולה להגיע ללוח, לסמן וי בטוש מחיק ובכך לזכור מה הפעילות הבאה. באמצעות הטבלה הילד חווה עצמאות.
11. משחק ״מי ינצח את השעון?״ – זאת נקיים רק כשאנו יודעים שהילד יודע לבצע את כל המטלות באופן עצמאי ולא נדרש לסיוע מאיתנו. ניתן לשתף אותו במשחק, לומר לילד שאם יצליח להתארגן לבד ולעשות הכל באופן עצמאי לפני שהשעון יצלצל תהיה לו אפשרות לקבל גישה לפעילות מהנה , לדוגמא: זמן משחק בבוקר, זמן הליכה לגן ביחד. הזמן שנקבע בטיימר נקבע על פי הזמן שלוקח לילד בדר״כ להתארגן בתוספת של 5-7 דקות, בכדי להבטיח שהילד יחווה הצלחה. משחק זה מסייע גם לילדים שמתקשים לעמוד בזמנים וניתן בכל תקופה להוריד את מספר הדקות ולקבוע יעד חדש.
12. אם עדיין הדברים לא מסתדרים – מומלץ לפנות לאיש מקצוע שיאתר את הסיבה למתח בבוקר וינחה אתכם כיצד לפעול.

Read More… »